אודותינו /
מצגת לזכרו של מוריס בן דוד ז"ל
 1950-2007
במלאת שנה למותו מובאים בזאת דברי אחותו יערה בן דוד באזכרה ליום השנה למותו של מוריס
שנה עברה ואנחנו חוזרים לכאן שוב, למקום הזה, לסוף פסוק של חיים שנקטעו באיבם. שנה עברה והזמן מתעתע ומהתל, כאילו הכל קרה רק אתמול, ולנו הרי אין שליטה על התעתוע הזה שאליו הוטלנו.
מוריס, אחי היקר. גם אם אינך עוד, אתה ממשיך ותמשיך לחיות איתנו בלב. הזיכרון חזק מן המוות ומן השכחה, ויש רגעים שהוא אף מכפיל את הגעגועים, מפני שקשה עדיין לעכל את עובדת הסתלקותך בטרם עת. אתה איננו, אבל כל כך קיים ונוכח במחשבות, בזיכרונות, בשאלות הנוקבות, בכאב, ברגעים של עצבות ובדידות.
הזמן עובר אבל הגעגועים חשוכי המרפא בעינם, גם החלל הריק שנפער.
איש טוב לב וחכם היית, בן ואח למופת, אב נהדר ומסור, שילדיו היו בבת עינו.הצטיינת גם כאיש עבודה.הקמת עסק לתפארת בתבונה, בכישרון, בחריצות, ביכולת ארגונית יוצאת מן הכלל. עסקת הרבה במעשי צדקה ובמתן תרומות בסתר. בין השאר הקמת בית כנסת ותרמת ספרייה ומחשבים לבתי ספר באור יהודה. הכל בשקט ובצנעה. היו לך הצלחות, אבל מעולם לא התנשאת. הסתכלת על זולתך תמיד בגובה העיניים. אהבת בני אדם כמו שהם, רצית להאמין בהם. אהבת את החיים, גם אם לא תמיד הם ידעו לגמול לך כראוי.
עברה שנה ועדיין קשה להשלים עם האובדן. כשאני רואה לנגד עיני את דמותך הפעלתנית, הנמרצת והחייכנית, זו המשדרת אופטימיות - ומנסָה לארגן את המחשבות והתחושות - אני מרגישה שקשה לי עם המילים. הן מאבדות מכוחן, מערכן. כל מה שאגיד יחוויר לנוכח האסון של אינותך. עדיין קשה לי לומר ולחשוב שאתה לא בין החיים, ושמעכשיו יש להוסיף אחרי שמך את המילים "זיכרונו לברכה". במהלך השנה הזאת ניסיתי לחזור לשגרה, להתרגל לעובדת חסרונך. בהתחלה נשענתי על המשענת המדומה של המחשבה שנסעת, כהרגלך, נסיעה קצרה שממנה חוזרים. אבל הנסיעה התארכה מעבר לרגיל ולמצופה ואתה הפכת לנעדר נצחי. תמיד אזכור אותך ואחשוב עליך באהבה ובהערכה. בזיכרוני תהיה חקוקה לעולם הפעם האחרונה שראיתי אותך. הנצחתי אותה בשיר קטן:
מַבִּיט בִּי
מִמַּעֲלֶה הַמַּדְרֵגוֹת
מֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפוֹ מַפְטִיר מַשֶּׁהוּ
וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי מְבִינָה.
אִם אַבִּיט לְאָחוֹר
אֶרְאֶה אֶת נְצִיב הַמֶּלַח שֶׁלּוֹ
לָבָן כְּצַעַר עוֹלָם.
|
